הפחד מכישלון והקשיים בדרך להצלחה 

רובנו שמענו ואנו מכירים את הפחד מכישלון. אנחנו חוששים לדבר בפני אנשים שמא נאמר דברים לא חכמים, אנחנו חוששים ללכת למבחנים או מבדקים שמא ניכשל, אנחנו חוששים לנסות ולהתקדם בעבודה פן לא נצליח וכדומה. פחד זה ברובו נובע מחוסר בטחון ביכולותינו ומהעובדה שהחברה ההישגית שלנו מוקירה ומעריכה בעיקר הישגים בלימודים ובדרגות מעמד בכירות.

למעשה וכפי שכתבתי כבר בפירוט במאמרים "יותר או פחות" ו-"חוכמה" , לכולנו יש כישרון חשוב ומיוחד כמו כל כישרון אחר, וכישרון זה ניתן לכולנו ע"י הטבע וייחודי לנו.
לא כולנו זהים בעוצמה ובגודל האחריות שאנו מבטאים בכישרון שלנו אך אין כישרון שהוא יותר חשוב מהאחר. גם היכולת להקשיב זה כישרון וגם היכולת לתת שירות אדיב זה כשרון וגם אם יהיו עשרה אנשים עם אותו סוג של כישרון, כל אחד יבטא אותו אחרת, בצורה ייחודית, ואף אחד אחר לא יוכל לעשות אותו דבר בדיוק.

לפיכך איננו צריכים לחשוש לבטא את עצמנו ואת הכישרון שלנו. הטבע לא בזבזני. הוא נותן לכל אחד את כל החוכמה והידע והיכולת הנדרשת לכישרון שלו ואין מה להשוות כמו שאנו לא משווים בין אגס לתפוח או בין עט לעיפרון. אך אני רוצה לדבר פה בעיקר על סוג של קשיים שלא כל כך מוכרים והם הקשיים שבהצלחה.

נראה על פניו שאין דבר קל יותר ורצוי יותר מההצלחה, אם כן מה הבעיה? יכולים להיות לכך כמה סיבות. הצלחה משמעותה לקחת אחריות גדולה יותר, (לא בהכרח לעבוד קשה יותר), משמעותה להתמודד עם חששות כגון: האם אני אהיה מספיק טוב בזה? האם אני אוכל להתמיד בכך לאורך זמן?, הצלחה משמעותה גם לקחת בחשבון שיש כאלה שיקנאו ויש כאלה שירצו לחבל בהצלחה ויש כאלה שלא יפרגנו, הצלחה משמעותה לשנות הרגלים והצלחה משמעותה להתמודד עם כסף, עם לדעת להגיד לא לאנשים, ולעיתים קרובות מדובר באנשים קרובים, עם לדעת להתמודד עם מסכנים מקצועיים אם במקרה ניחנת בלב טוב, ועם להרשות לעצמך יותר דברים ויותר פינוק. דבר זה קשה להרבה אנשים שחושבים באופן לא מודע כי הם לא ראויים לכל הטוב הזה, אם בגלל שהם סוחבים אתם עמוק בפנים את ה"ילד הרע" שכביכול היו, או שהם מושפעים מחינוך של הסתפקות במועט שאומר שלא יכול להיות הכל בחיים ולא צריכים עיניים גדולות.

אז כן, יכול להיות הכל ומגיע שיהיה הכל, ולכולם, כל אחד לפי גודל "קיבתו" , לפי הצרכים האמיתיים של האופי שלו ובזה לא כולם אותו דבר, לכן לא צריך להשוות או להסתכל מה שלאחרים יש. קודם כל צריך להאמין שאפשר, שאפשר שלכל אחד יהיה לפי צרכיו, ואז צריך לחפש את הדרך.

אנשים גם חושבים שאם הם יתקדמו ויצליחו הם יצטרכו להיות משועבדים לעבודה ויוותרו על חיי משפחה וזוגיות או לפחות יצטרכו לשים אותם בעדיפות שנייה. לצערי כיום, מקומות עבודה רבים דורשים כתנאי לקידום ולהצלחה השקעה ושעות מוגזמים, אך זה לא הכרחי בטבע. ההכרחי הוא לעשות ולהתאמץ אך הכל במידה.

ויש עוד חשש שיש להרבה אנשים גם אם לא תמיד מודעים לו והוא החשש להיות בודד, בלתי נאהב, שכן אם אתה מצליח סביר שיהיו אנשים שיקנאו קנאה שלילית ואם תגיד לא כאמור לעיל, סביר שיהיו אנשים שלא יקבלו את זה ויעשו פרצוף. נאמר רק שהאנשים שאוהבים אותך באמת והחברים שהם חברים טובים באמת לא אמורים להכזיב, אך לא נהיה באשליות שיש רבים כאלה. יחד עם זאת נאמר שאנחנו אף פעם לא נהיה לבד לגמרי. הטבע אוהב אותנו ויהיה איתנו תמיד, יש לנו את עצמנו ותמיד יהיו גם מספר אנשים קרובים (בן זוג, ילדים, חבר או קרובים) שיאהבו אותנו ויקבלו אותנו כפי שאנחנו.

יחד עם זאת חשוב לציין שאנשים מצליחים שאין בהם אגו רב, שאינם גאוותנים ויהירים וכאלה שהכסף לא מסנוור אותם ולא מייחסים לכסף כוח ושליטה, אנשים כאלה ברוב המקרים זוכים להערכה ויכולים להוות השפעה חיובית ומחזקת על הסביבה. לכן אנחנו גם צריכים לברר עם עצמנו כיצד אנחנו רואים את ההצלחה ומה משמעותה בשבילנו.

יש אנשים שיקראו מאמר זה ויגידו אני כבר לא אצליח, בשבילי זה מאוחר מדי או אני כבר לא יכול לשנות וכדומה. לאלה רק אזכיר כי גם רבי עקיבא הלך ללמוד תורה רק בגיל 40 ויש הרבה אנשים שרק כשיצאו לפנסיה התפנו להגשים חלום של יצירתיות והצליחו.

הצלחה אינה נמדדת בלהפוך למיליונר או להיות מנכ"ל חברה גדולה דווקא. הצלחה נמדדת כשהאדם עושה את מה שהוא אוהב, מרוויח בהתאם לצרכיו הוא ומרגיש סיפוק בחיים מבחינה אישית ומבחינה חברתית.